לכל אחד מאיתנו סיפור חיים מרתק שאינו דומה לשום סיפור אחר. שלי מתחיל בעולם הקומוניסטי, ממשיך בעליה לארץ הקודש ומשתלב בתוך מסע ארוך של חיפוש עצמי במהלכו חייתי חיים משונים עם אנשים שונים עד שהפכתי להיות תל אביבית נמרצת, נטשתי את הכול ונסעתי להודו. היום אני רוצה לספר את הסיפור שלי כי על כתפיי חוויות מעולמות שלא קיימים עוד, במגירה הסודית שלי יש אין ספור מסכות ולפעמים נדמה לי שאני כבר אחרי הכול ומה שלפניי עדיין לא ידוע.


יום רביעי, 25 במאי 2011

הכבישה של החיים


על אוכל צנצנות ומעדנים אחרים של חורף

מילדותי אני זוכרת טעמים מאוד בסיסיים, מלוח, מתוק וחמוץ וגם את ההרים הצבעוניים של צנצנות של מוחמצים שסבתא הייתה מכינה בסתיו כחלק מההכנות לקראת החורף. לעומת הכמות המצומצמת של התבלינים שהיו אצלה בשימוש (מלח, פלפל, עלי דפנה, שום ושמיר) שפע המוחמצים שיא הייתה מכינה בסתיו, כיוון שברוסיה של אמצע שנות השמונים חנויות ושווקים היו ריקים מפירות וירקות במשך כל חודשי החורף, הייתה עצומה.




עגבניות ומלפפונים מלוחים, כרוב כבוש, ריבות ומיצים, שום כבוש, שמיר ואפילו סלט גמבות טעים. המוחמצים ברוסיה היו מעבר לאוכל צנצנות, הם סימלו את כישוריה וכישרונותיה של בעלת הבית, הם היו למנחות שהובאו למארחים ולמתנה שאיתה היו באים לבקר שכנים, הם הוצבו בגאווה בפינות בולטות בבית כסמל לחיים הטובים ובחורף כשהגיעה שעתם להיפתח, הם היו הופכים לתחליף לכסף שנסחר בתמורה לדברים אחרים, ממש בורסה של המוחמצים. המתכונים הסודיים היו מועברים מפה לאוזן רק בתוך המשפחה והכמויות הנכונות של מלח פלפל וחומץ, היו המרכיב הסודי שגרם לכישלון או להצלחת ההכנה.


אם תשאלו אותי, אומנות הכבישה הרוסית חייבת להיות חלק מתוכנית הלימודים בכל קורסי  הבישול המכובדים.

NEXT

אם אני כבר כאן אז עוד כמה משפטים על החורף!

מלבד ההכנה של הכבושים אני זוכרת שלקראת הימים הקרים סבא שלי היה מביא הביתה שק ענק של 10 קילו של תפוחי אדמה שיספיק לכל החורף וכשלפני חגיגות השנה החדשה היו צצים פה ושם קלמנטינות תפוזים ובננות, מכל המשפחה הייתה מקבלת אותם רק אני, בגלל שהם היו מאוד יקרים ובלתי ניתנים להשגה. אני זוכרת איך חיכיתי חודש שלם עד ש-3 בננות שסבא קנה לי יבשילו ויהפכו לצהובות. שמרנו אותם בתוך עיתון בשקית בד שחורה ואטומה והייתי כל בוקר רצה למטבח כדי לבדוק האם צבעם התחלף כבר.

חורף היה גם חגיגה גדולה של מיונז בגלל חגיגות השנה החדשה והזמן היחיד בו היו מופיעים בחנויות שפניי שוקולד, שאת השוקולד שממנו היו עשויים כבר אז לא אהבתי אבל את העטיפה הצבעונית שעטפה אותם שמרתי תמיד שנה שלמה עד החורף הבא.


הדבר הכי טעים בחורף הרוסי, לא תאמינו היה השלג. הייתי אוכלת אותו בסתר בחצר של הגן כשסבתא לא הייתה בסביבה ולקינוח הייתי מוצאת לעצמי חתיכה יפה של קרח ומוצצת ומלקקת אותה בתאווה, מתפללת שזה רק לא יגרום לי להיות חולה, כי אז סבתא תגלה שאכלתי שלג וקרח.

המשך (על אוכל רוסי) יבוא.....


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה