אמא שלי

אני רוצה לעצור לשנייה ולעשות הפסקה מסיפורים על הקולינאריה הסובייטית כדי לעשות את מה שלא יאומן כי לא חשבתי לעשות עד עכשיו. אני רוצה לספר לכם על אמא שלי.

מאיה שוסטר נולדה ב-1 למאי (היום החשוב ביותר בלוח השנה הסובייטי) של שנת 1956, לזוג ניצולי שואה סופיה התופרת מליטא ודויד הסנדלר באוקראינה. כשמלאו לה  18 היא התחתנה עם מיכאיל, יהודי חתיך בן גילה שהגיעה ממשפחה קצת יותר עמידה ומשכילה ובכך הפכה להיות מאיה אורמן.

בהיותה ילדה, כך גורסים סיפורי המשפחה שעוברים מפה לאוזן, היא הייתה רצינית מאוד, עקשנית, קשת מזג לעומת אחותה הבוגרת אנה שהייתה חייכנית וסימפטית, הצטיינה בכתיבה של חיבורים ולא הבינה כלום בנושאים שהיו קשורים למספרים או למדעים מדויקים. למאיה שוסטר הייתה ילדות פשוטה ומשפחתה הייתה מסתפקת במועט, אמא הייתה תופרת לה שמלות משאריות בדים ואבא היה מתקן לה נעליים שתוכל להשתמש באותו הזוג לאורך זמן ולמרות שלא היה חסר לה כלום, היא גדלה בצניעות רבה שהפכה אותה לאישה, שבדיוק כמוני, תרצה יום אחד למלא את כל החוסרים ותשאף שיהיה לה את כל מה שלא היה לה בתור ילדה.

מאיה שוסטר למדה להיות בודקת איכות ייצור והתחילה לעבוד במפעל סוביייטי אפרורי טיפוסי אבל לעומת המקצוע הלא מרשים שלה, היא הייתה אישיות חברתית מרהיבה והיו לה מליון חברים ומחזרים. לעומת בעלה הזאב הבודד והביישן, היו לה חיי חברה תוססים והיא הייתה מארחת שכולם אהבו להתארח אצלה, היה לה טעם טוב בבגדים, חוש אסטטי מפותח וידיי זהב בכל מה שקשור לבישול עם מוצרי המזון הדלים שהציעו חנויות המכולת של בלרוס בסוף שנות השמונים.

אחרי 7 שנות נישואים ו-8 הפלות טבעיות כשמאיה הייתה בת 25 נולדה לה בת וקראו לה ילנה על שם סבתא של בעלה. למאיה היה סוג דם נדיר שהיא הורישה לילדה שלה ושאותו היא הייתה נוהגת לתרום פעם בחודש על מנת להרוויח כסף לקוסמטיקה ובגדים שהיו לא רק יקרים אלא גם קשים להשגה באותם הימים. יום אחד כשהיא תחלה תרומות הדם הרבות שלה יתגלו כגורם שהחליש אותה ומנע מגופה להילחם במחלה.

מאיה הייתה מכורה לכל מה שהיה קשור לאסטטיקה ו-2 החולשות העיקריות היו לה, היא אהבה מוצרי קוסמטיקה ושנאה כשבתה הקטנה ישבה מולה כידי להתבונן בה מתאפרת. היא הייתה אישה בעלת מימדים קומפקטיים ומזג חם. גובהה לא עבר את ה 1,58 ומידת הנעליים שלה היה רק 35 אבל מבטה יכול היה להקפיא את הדם בעורקים. היא הייתה סורגת סוודרים עם צורות וציורים במספר ימים בודדים ומפצחת גרעינים במהירות האור. היא נהגה לצבועה את כל הגרביונים שלה לצבע שחור בגלל שהיו לה רגליים מלאות ולבשל בסיר קטן את השאריות של האודמים כדי לייצור גוונים חדשים שלא היו לאף אחד. היא הצטיינה בבחירת מתנות מתאימות, בכישרון שזירת צמותיה הארוכות של בתה ולא האמינה באהבה רומנטית.

מאיה אורמן מאוד אהבה מוזיקה בכלל ואת המוזיקה המערבית האסורה בפרט. היא הייתה צופה נלהבת של תחרות השירים האיטלקית SAN REMO והיא גם הצליחה להשיג קלטות נדירות שלMODERN TALKING ו- BAD BOYS BLUE. היא הייתה חובבת אופנה מושבעת ובגלל מותניה הצרות וגודלה המיניאטורי כל לבוש נראה עליה שונה ומיוחד בימים האפורים של ברה"מ לפני פירוקה כשהיה מאוד קשה להשיג הנעלה או הלבשה יפה אם בכלל. היה לה עור מאוד בהיר והיא נורא אהבה להשתזף למרות שהיא מעולם לא נהייתה כהה, היה לה שיער חום אדמדם מטולטל, עיניים חומות שפתיים בשרניות והיא הייתה בעלת צורת פנים מוארכת.

מאיה לא הייתה אישה שמחה או עליזה ולמרות שלא הייתה אמא שמחבקת היא הייתה אישה שמאוד הייתי רוצה להכיר כדי לזכור אותה לא רק מהתמונות של אלבום הילדות שלי.

היא נפטרה בגיל 33 מרשלנות רפואית אבל בברה"מ של שנת 1989 לא היה נהוג להאשים רופאים.

אם תהיה לי יום אחד בת אני אקרא לה מאיה, על שמה של אימי ואני אחבק אותה בלי סוף כדי שהיא לא תצטרך תמונות ילדות כדי לזכור אותי.