על המליחות האהובה ועל הבישול ההמצאתי והמהפכני של אמא שלי

נכון שבתחום המסעדנות התל אביבי לא חסר צביעות פלצנות ובשלב מסוים הרגשתי שובע מחניק אבל העניין הקולינארי תמיד היה מרכזי מאוד בחיי כאילו נולדתי עם סכין ומזלג ביד. הסיבות לכך יכולות להיות רבות אבל זה בטח בעיקר בגלל שגדלתי אצל ניצולי שואה, שעניין האוכל אצלם היה תמיד בקדמת הבמה ובטח גם כי בתור יהודייה ינקתי את התרבות שממקמת את המזון במקום מלכותי כמעט מגיל אפס. אתם יודעים, אוכל מעניק תחושת שייכות, חמימות ובלה בלה בלה. יחד עם זאת, ההכרה בכך שבמזוודת חיי אני סוחבת עולם קולינארי ייחודי, נולדה רק לפני שנה, כאשר הייתי צריכה לענות לארז קמרובסקי על השאלה "מהם הטעמים של זיכרונות הילדות שלי" בקורס שעשיתי בהנחייתו. אז תודה לך ארז מה הייתי עושה אם לא אתה.
אז משפחתי התחלקה לכמה אסכולות: אמא שלי (ז"ל) הייתה שייכת לאסכולה המלוחה, אבא שלי (ז"ל) היה זללן של מתוקים, סבתא שלי (ז"ל) הייתה אוכל שאריות של כולם וסבא (מה לעשות גם כן ז"ל) היה אוכל את כל מה שהיו שמים לו בצלחת. ברצוני להתחיל דווקא באסכולה החשובה ביותר, הרי היא אסכולת המלח שאני מהווה את ההמשך הישיר שלה ומביאה לה לא מעט כבוד.
אמא שלי כל כך אהבה אוכל מלוח שהיא יכלה לקחת אריזה של מלח ופשוט לשפוך לתוך הפה. אני לא צוחקת. היא הייתה קונה קילוגרמים של גרעינים במכולת, קולה אותם בבית על המחבת ומפצחת מול הטלוויזיה עד אובדן התחושה בשפתיים.מנהג מגונה שאהוב מאוד גם עליי.

בגלל אמא שלי, דגים מלוחים וכבושים היו חיים אצלנו במקרר דרך קבע ויהיה מיותר לציין שהם היו תוצרת המלחה ביתית שהושקע בה אהבה גדולה. דגים מיובשים היו החיות האהובות על אמא שלי והכי נפוצות אצלנו במטבח כשהם תלויים על החבל מעל החלון, נחים להם ומתייבשים.

מלח היה לעניין חשוב בשביל אמא אבל מלבד זה היא הייתה בשלנית וירטואוזית במיוחד בגלל שבמטבח שלה היו קוראים דברים חדשים ומרתקים ומשם יצאו המנות המפתיעות ששברו את השגרתיות נטולת החידושים של הבישול המשפחתי של סבתא שלי.
אמא שלי הייתה הראשונה במשפחה שפיצחה את סוד הצ'יפס (צריך לייבש את תפוחי האדמה לפני הטיגון כדי שיצאו קריספיים), אמא שלי הייתה הראשונה שהעיזה להביא הביתה ירק מוזר בשם כרובית ולהכין ממנו מרק שאני לא שוכחת עד היום. אמא שלי הייתה מכינה עוף אפויבתנור, כשהוא (העוף) יושב (!) בשלמותו על בקבוק מזכוכית. עד היום אני זוכרת את הערב ההוא כשאבא שלי פתח את הדלת של התנור תחת פיקודה של אמא והיא הוציאה משם את העוף ההריחני והשזוף עם הכפפות המרופדות. זה היה העוף הכי טעים שאכלתי בחיי והתמונה הכי אינטימית שאני זוכרת מחייהם הוריי.

והנה לכם מתכון עם תמונות:
מה צריך:
עוף שלם
בקבוק זכוכית בנפח 0.5 קילו (או יותר גדול, בהתאם למשקל של העוף)
תבלינים לפי טעם אישי  (עלי דפנה, מלח, פלפל, שום או רוטב סויה)
כלי מתכתי (בנית מחבת או סיר) לא עמוק מדי
אופן הכנה:
מורחים את העוף בכל התבלינים ומשאירים להשריה של כחצי שעה עד שעה, בינתיים מחממים את התנור
שוטפים את הבקבוק וממלאים אותו עם 250 מ"ל של מים (כך שיחסו קצת יותר ממחצית בקבוק) וסוחטים פנימה חצי שימון (וגם את הקליפה זורקים לתוך הבקבוק), מוסיפים עלי דפנה וכמה גרגרי פלפל שחור.
מציבים את הבקבוק בתוך תבנית או מחבט (לשם יצטבר כל השומן בזמן האפייה) וגם אותה ממלאים בקצת מים כדי שהשומן לא ישרף.
מלבישים את העוף על הבקבוק, מכניסים לתוך התנור ואופים רבע שעה בטמפרטורה הכי גבוהה ואחרי זה עודכשעה בטמפרטורה של 160-180 מעלות.

המתיקות (תרתיי משמע) של אבא שלי לא הצליחה לדבוק בי כמו המלח של אמא אבל בכל זאת היו לי בילדותי כמה פייבוריטים מתוקים אבל עליהם אני אספר בפוסט הבא.....