היינו אוכלים 3 ארוחות מלאות ביום ולעולם לא מנשנשים באמצע וכל פעולות הלעיסה והבליעה התרחשו אך ורק במקום מיוחד, שהיה גם אחד החשובים בבית כולו, כי שם היו מתקיימים גם כל המפגשים הלא רשמיים בין שכנים חברים ובני משפחה. נא להכיר, השולחן של המטבח הרוסי.
ליד השולחן שבמטח של סבתא שלי היה לי מקום קבוע שלא השתנה במשך 10 שנים אפילו פעם אחת, לסבא שלי היה את מקום הכבוד באמצע וסבתא שלי תמיד ישבה בקצה שליד הכיריים "כדי שהיה יותר קל להגיש". בשנה שבה חייתי עם אמא ואבא בדירתם החדשה, אמא שלי הייתה גם מתאפרת ליד השולחן של המטבח שלה, שם היא גם הייתה מסרקת אותי לפני בית הספר, קוראת את הספרים שלה, סורגת ומארחת את החברות שלה. זה לא היה סתם שולחן אוכל, זה היה תרבות מחייה!
אז כן, ג'אנק פוד.
קודם כל, את ה- PEPSI COLA הראשונה והיחידה טעמתי כשהייתי בת 8 (האם ידעתם שפפסי היה המוצר תוצרת החוץ הראשון שהובא לברה"מ?), אחרי שסבא שלי עמד בתור של 3 שעות כדי להביא לי את הבקבוק הזכוכית עם המשקה האמריקאי "הדוחה" (כך הוחלט על ידי סבתי). כשפתחו את המקדונלדס' הראשון במוסקבה בסוף שנות השמונים, במשך כמעט שנה השתרעו בכניסה למקום תורים של שעות ארוכות (עד שכל תושב הבירה שהיה לו מספיק כסף חווה את החוויה ). אבא שלי שהיה נוסעה לשם לא מעט לנסיעות עסקים באותה התקופה, היה מביא לי את הקופסאות המדהימות (והריקות) להתפאל מהם. מותר לציין שהכי הרשימה אותי קופסת הקלקר של הביג מאק שהוצגה על שולחן הכתיבה שלי בגאווה גדולה.
אז מה הם בכל זאת מאכלי הג'אנק פוד של הילדות שלי?
* הפירוז'קי (PIROJKI) מאפה שומני ממולא בבשר (או תפוחי אדמה או כרוב או תפוחים) מטוגן שנשים צועניות היו מוכרות פה ושם ברחוב. אני כמובן בשום פנים ואופן לא הורשתי לאכול כאלה (אבל כשהייתי מסתובבת בימי ראשון עם אבא שלי הוא כן היה מגניב לי איזה פירוג'וק ושנינו היינו מתפללים שאני לא אהיה חולה אחרי זה, אחרת סבתא תעלה עלינו). דמינו סופגנייה מלוחה ממולאת בבשר בקר מטובל ומטוגן קשות, זה הפירוז'וק שאני אהבתי ולא קיבלתי.
המתכון הכי פשוט בעולם, לא צריך שמרים ואפילו לא תנור אפייה. מכינים בצק מקמח חמאה ושמנת יוצרים את הצורה שבתמונה, ממלאים אותה במה שנפשכם חושק וזוקרים על המחבט עד שמשחימים.
* גרעיני חמניות (קטנות ובלי פסים), האיסור הקשה ביותר והפינוק שהייתי מקבלת מסבא, אבא או מאי אלו קרובי משפחה שרצו להראות לי את אהבתם כשסבתא לא הייתה בסביבה. אפשר היה למצוא אותם בדוכני רחוב אצל סבתות עם מטפחות צבעוניות על הראש ופה מלא בשיניי זהב. אני זוכרת שהייתה להן כוס שתכולתה היא בדיוק 100 גרם, בעזרתה הן היו מעמיסות את הגרעינים לתוך קונוס עיתון וסוגרות אותו בזריזות ביד אחת. לראות אותן עושות את זה תוך כדי פטפוט עם שכנותיהן היה מרתק לא פחות מפיצוח עצמו.
יש לנו יכולת מדהימה לפצות את עצמנו באופן לא מודע על מחסוריי הילדות לכן אם היום תראו אותי מפצחת גרעינים, לא תאמינו שזה אנושי. אני מכורה לפעולת הפיצוח ואני מפסיקה רק כשיש לי פצעי מלח על השפתיים.
* סוכרייה על מקל בצורת תרנגול. הן היו כמובן תוצרת בית ונמכרו על ידי אותן הנשים המוכשרות בעלות שיני הזהב. גם את זה לא הרשו לי לאכול כי זה "בסך הכול סוכר מומס", וכדי שאני לא אציק, סבתא הייתה מכינה לי כאלה בבית (אבל בצורת עיגול ולא בצורת תרנגול מה שהיה כמובן הורס את הכול).
נשמע לכם כמו ילדות עשוקה? אז אתם טועים, כי סבתא שלי הייתה מכינה לי גבינות ביתיות, אופה לי מיליון סוגים של עוגות ועוגיות, עושה לי יוגורטים משמנת חמוצה ותותים (בקיץ), מטגנת במיוחד בשבילי את העוף (המכובס מהמרק) כי אחרת לא הסכמתי לאכול אותו ומגרדת במיוחד בשבילי תפוחי אדמה וגזר כמעט כל בוקר כי לא היה דבר שאהבתי יותר מלהתחיל את היום מלביבות מטוגנות ופירה קריר של גזר עם סוכר.
מישהו יכול בבקשה לגרד לי קצת תפוחי אדמה? הזיכרונות האלה ממש עשו לי חשק ללביבה
ליד השולחן שבמטח של סבתא שלי היה לי מקום קבוע שלא השתנה במשך 10 שנים אפילו פעם אחת, לסבא שלי היה את מקום הכבוד באמצע וסבתא שלי תמיד ישבה בקצה שליד הכיריים "כדי שהיה יותר קל להגיש". בשנה שבה חייתי עם אמא ואבא בדירתם החדשה, אמא שלי הייתה גם מתאפרת ליד השולחן של המטבח שלה, שם היא גם הייתה מסרקת אותי לפני בית הספר, קוראת את הספרים שלה, סורגת ומארחת את החברות שלה. זה לא היה סתם שולחן אוכל, זה היה תרבות מחייה!
אז כן, ג'אנק פוד.
קודם כל, את ה- PEPSI COLA הראשונה והיחידה טעמתי כשהייתי בת 8 (האם ידעתם שפפסי היה המוצר תוצרת החוץ הראשון שהובא לברה"מ?), אחרי שסבא שלי עמד בתור של 3 שעות כדי להביא לי את הבקבוק הזכוכית עם המשקה האמריקאי "הדוחה" (כך הוחלט על ידי סבתי). כשפתחו את המקדונלדס' הראשון במוסקבה בסוף שנות השמונים, במשך כמעט שנה השתרעו בכניסה למקום תורים של שעות ארוכות (עד שכל תושב הבירה שהיה לו מספיק כסף חווה את החוויה ). אבא שלי שהיה נוסעה לשם לא מעט לנסיעות עסקים באותה התקופה, היה מביא לי את הקופסאות המדהימות (והריקות) להתפאל מהם. מותר לציין שהכי הרשימה אותי קופסת הקלקר של הביג מאק שהוצגה על שולחן הכתיבה שלי בגאווה גדולה.
אז מה הם בכל זאת מאכלי הג'אנק פוד של הילדות שלי?
- פירוז'קי או פירושקי - מה שתבחרו
* הפירוז'קי (PIROJKI) מאפה שומני ממולא בבשר (או תפוחי אדמה או כרוב או תפוחים) מטוגן שנשים צועניות היו מוכרות פה ושם ברחוב. אני כמובן בשום פנים ואופן לא הורשתי לאכול כאלה (אבל כשהייתי מסתובבת בימי ראשון עם אבא שלי הוא כן היה מגניב לי איזה פירוג'וק ושנינו היינו מתפללים שאני לא אהיה חולה אחרי זה, אחרת סבתא תעלה עלינו). דמינו סופגנייה מלוחה ממולאת בבשר בקר מטובל ומטוגן קשות, זה הפירוז'וק שאני אהבתי ולא קיבלתי.
המתכון הכי פשוט בעולם, לא צריך שמרים ואפילו לא תנור אפייה. מכינים בצק מקמח חמאה ושמנת יוצרים את הצורה שבתמונה, ממלאים אותה במה שנפשכם חושק וזוקרים על המחבט עד שמשחימים.
- נשים מוכרות פירוז'קי ברחוב
* גרעיני חמניות (קטנות ובלי פסים), האיסור הקשה ביותר והפינוק שהייתי מקבלת מסבא, אבא או מאי אלו קרובי משפחה שרצו להראות לי את אהבתם כשסבתא לא הייתה בסביבה. אפשר היה למצוא אותם בדוכני רחוב אצל סבתות עם מטפחות צבעוניות על הראש ופה מלא בשיניי זהב. אני זוכרת שהייתה להן כוס שתכולתה היא בדיוק 100 גרם, בעזרתה הן היו מעמיסות את הגרעינים לתוך קונוס עיתון וסוגרות אותו בזריזות ביד אחת. לראות אותן עושות את זה תוך כדי פטפוט עם שכנותיהן היה מרתק לא פחות מפיצוח עצמו.
- ככה מפצחים גרעינים
יש לנו יכולת מדהימה לפצות את עצמנו באופן לא מודע על מחסוריי הילדות לכן אם היום תראו אותי מפצחת גרעינים, לא תאמינו שזה אנושי. אני מכורה לפעולת הפיצוח ואני מפסיקה רק כשיש לי פצעי מלח על השפתיים.
* סוכרייה על מקל בצורת תרנגול. הן היו כמובן תוצרת בית ונמכרו על ידי אותן הנשים המוכשרות בעלות שיני הזהב. גם את זה לא הרשו לי לאכול כי זה "בסך הכול סוכר מומס", וכדי שאני לא אציק, סבתא הייתה מכינה לי כאלה בבית (אבל בצורת עיגול ולא בצורת תרנגול מה שהיה כמובן הורס את הכול).
נשמע לכם כמו ילדות עשוקה? אז אתם טועים, כי סבתא שלי הייתה מכינה לי גבינות ביתיות, אופה לי מיליון סוגים של עוגות ועוגיות, עושה לי יוגורטים משמנת חמוצה ותותים (בקיץ), מטגנת במיוחד בשבילי את העוף (המכובס מהמרק) כי אחרת לא הסכמתי לאכול אותו ומגרדת במיוחד בשבילי תפוחי אדמה וגזר כמעט כל בוקר כי לא היה דבר שאהבתי יותר מלהתחיל את היום מלביבות מטוגנות ופירה קריר של גזר עם סוכר.
- petushok
מישהו יכול בבקשה לגרד לי קצת תפוחי אדמה? הזיכרונות האלה ממש עשו לי חשק ללביבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה