לכל אחד מאיתנו סיפור חיים מרתק שאינו דומה לשום סיפור אחר. שלי מתחיל בעולם הקומוניסטי, ממשיך בעליה לארץ הקודש ומשתלב בתוך מסע ארוך של חיפוש עצמי במהלכו חייתי חיים משונים עם אנשים שונים עד שהפכתי להיות תל אביבית נמרצת, נטשתי את הכול ונסעתי להודו. היום אני רוצה לספר את הסיפור שלי כי על כתפיי חוויות מעולמות שלא קיימים עוד, במגירה הסודית שלי יש אין ספור מסכות ולפעמים נדמה לי שאני כבר אחרי הכול ומה שלפניי עדיין לא ידוע.


יום חמישי, 18 באוגוסט 2011

אורז אף פעם לא יהיה תפוח אדמה


יש לי חבר שאוהב אורז - בתוך תבשיל, בתוך מרק, בתור מילוי, ליד בשר, עם סלט ואפילו, לא תאמינו, בתוך פיתה. אני אוהבת תפוחי אדמה - בתור לביבות שומניות, פירה אוורירי, סתם מבושל עם שמיר, מטיגון ושחום, בצורת צ'יפס בריח של פלסטיק של מקדונלדס, בתבשיל, בתוך מרק, כחלק מפשטידה, אפוי, כחלק מסלט, סתם בלי כלום או כתוספת לדגים, בשר ואפילו חביתה. וכך אנו חיים, שתי תורות מנוגדות שמחפשות את האמצע, אני מנסה ללמדת את כרמל לאהוב תפוח אדמה ולהבין כיצד מבשלים בשבילו את האורז והוא מעביר לי את כל תפוחי האדמה שמגיעים אליו בטעות לצלחת ולמנסה למצוא את המתכון להכנת האורז שינצח את אהבתי לתפוחי האדמה.

VINIGRET

ב-BELARUS שממנה עליתי לארץ לפני 20 שנה, האדמה היא שחורה יותר מלילה ותפוחי אדמה אוהבים אותה מאוד. אם תיסעו לשם פעם, תגיעו לאיזה יער, תקלפו תפוחי אדמה, תחזרו אחרי שנה ותגלו שגדלו לכם תפוחי אדמה פרא, בחיי. לא מאמינים? ולזה שיש ספר מתכונים בלרוסי ובו 1000 (!!!!) מתכונים שונים להכנת תפוחי אדמה? עדיין לא שכנעתי? תראו את האתר הזה!

הפעם היחידה שבה אכלתי בילדותי אורז, התרחשה אחרי שראיתי בטלוויזיה סרט סמוראים שחור לבן שבעקבותו דרשתי בתוקף מסבתא שלי להכין לי בדיוק את מה שהם אוכלים (ושזה יוגש כמובן עם אותן המקלות). סבתא שלי בישלה לי דייסת אורז ובזה הסתיימה ההתנסות שלי בעניין הזה אבל תפוחי אדמה לעומת זאת, היו חלק בלתי נפרד מקיומנו כי הם היו במרכז הארוחה שלנו שלוש פעמים ביום.

olivie

בבוקר סבתא שלי הייתה מגרדת תפוחי אדמה בשביל לעשות לי לביבות, בצהריים תפוח אדמה היה גם במרק וגם חלק ממנה עיקרית ובערב, שהיה מוקדש בעיקר לשאריות מהצהריים (כי גדלתי אצל ניצולי שואה) הוא היה מופיעה בתוך חביתה או פשטידה או סתם מטוגן על חמאה עד לקבלת קרום שחום וקריספי. כשהיינו נוסעים לנפוש "בטבע" בציידנית תמיד היו תפוחי אדמה מבושלים עם הקליפה ובארוחות חגיגיות של כל המשפחה תפוח אדמה היה חלק מסלט OLIVE, בתוך סלט VINIGRET , חלק ממנה נדירה ביותר בשם SHUBA והופיעה גם מבושל/פירה/אפוי בתנור ליד מנת בשר.


SHUBA

תפוח אדמה הוא אחת האהבות העתיקות ביותר שאני שומרת בליבי מאז ומעולם וגם היום, למרות שאני כבר לא אותה "לנוצ'קה קטנה", כשאני נוסעת לבקר את דודתי בגרמניה או את סבתי שגרה בקרית גת, תמיד מחכה לי על השולחן מנת תפוחי אדמה, כמו לביבות מטוגנות עם שמנת חמוצה, תפוח אדמה מבושל עם שמיר ובצל מטוגן מלמעלה, פשטידת תפוחי אדמה עם שמנת, פטריות, 3 סוגי גבינות, ים בצל והקרמה ואין עוד בן אדם בעולם מאושר כמוני.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה