לכל אחד מאיתנו סיפור חיים מרתק שאינו דומה לשום סיפור אחר. שלי מתחיל בעולם הקומוניסטי, ממשיך בעליה לארץ הקודש ומשתלב בתוך מסע ארוך של חיפוש עצמי במהלכו חייתי חיים משונים עם אנשים שונים עד שהפכתי להיות תל אביבית נמרצת, נטשתי את הכול ונסעתי להודו. היום אני רוצה לספר את הסיפור שלי כי על כתפיי חוויות מעולמות שלא קיימים עוד, במגירה הסודית שלי יש אין ספור מסכות ולפעמים נדמה לי שאני כבר אחרי הכול ומה שלפניי עדיין לא ידוע.


יום שבת, 19 בנובמבר 2011

זיכרונות ילדות מהחורף הסובייטי


טוב, כבר כמה ימים רצופים שחורף כאן וזה משרה עליי זיכרונות ילדות של חורף. את סיפוריי ההכנות לחורף כבר סיפרתי, עכשיו הגיע הזמן לעשות הפוגה קטנה מסיפורי האוכל על מנת לספר קצת על לבוש, תחפושות, מאכלים ומנהגים מגונים אחרים שמקשרים אותי בזיכרוני לילדות בחורף.
זאת לא אני אבל ככה בדיוק נראיתי

כשהיית קטנה והיה חורף (עם שלג עד הברך ו- 25 מעלות מתחת לאפס) בכל יציאה מהבית היו מלבישים אותי ב:

גרביונים עבים, מכנסיים צמודים מצמר, גופייה, חולצה, שמלה, סוודר, ווסט, צעיף, מטפחת, כובע פרווה, מגפיים... כמובן גם כן מפרווה ו....כפפות צמר שהיו מחוברות כל אחת לשתי קצוות של גומי באורך של 3 מטר שאותו היו משחילים לתוך וו תליה של מעיל הפרווה וכך הן תמיד היו נשארות במקום ולא הלכו לאיבוד.

TRAMVAY סובייטי טיפוסי

הייתי יוצאת מהבית ארוזה כמו אסטרונאוט מפרווה ובהליכה של פינגווין הולכת לאן שהיה צריך. הבעיה הייתה נוצרת כאשר היינו נכנסים ל- TRAMVAY שזה מין אוטובוס כזה שמחובר לחשמל שהיה בו חימום במהלך חודשי החורף.

SANOCHKI

כשהייתי קטנה והיה חורף, סבא שלי היה לוקח אותי על מגלשיים, SANOCHKI כאלה עם מושב קטן שהוא היה מושך עם חבל וכשגדלתי היו לי מגלשיים מעץ LIJI ויום אחד אבא שלי הביא לי זוג מגלשיים מגניבים במיוחד שלא היו לאף אחד חוץ ממני - מפלסטיק!

זאת לא אני אבל כאלה LIJI בדיוק היו לי

כשהייתי קטנה והיה חורף, יום אחד נכנסתי עמוק מדיי לתוך השלג ואחד המגפיים (VALENKI) שלי נשאר עמוק בפנים. מצאנו אותו רק כשהגיע האביב וסבתא הצטערה נורא כי לשנה הבאה המידה שלו כבר לא הייתה מתאימה לי.

אין כמו VALENKI!

כשהייתי קטנה והיה חורף ניסיתי למדוד את הטמפרטורה של נדנדת הברזל שהייתה בחצר.... עם הלשון. הלשון נדבקה כל כך טוב שסבא שלי היה צריך לשחרר אותי עם טפטופים של מים חמים.


כשהייתי קטנה והיה חורף, בסוף דצמבר, סבא שלי היה מביא עץ אשוח וב-31 היו עורכים שולחן חגיגי עם 10 סוגים של סלטי מיונז רוסיים כמו SHUBA, ו- OLIVIE, פרוסות לחם עם חמאה וקוויאר אדום, שפן שוקולד ו- 2 תפוזים רק בשבילי וכל המשפחה הייתה מתיישבת ליד השולחן עם בקבוק שמפניה וצופה בתוכניות חגיגיות לכבוד השנה החדשה שהיו בדרך כלל מלאו בסלבס סובייטיים ושירי פופ אופנתיים.

כשהייתי קטנה והיה חורף סבתא שלי הפעילה סנקציות קשות לגבי אכילה של מאכלים  שהטמפרטורה שלהם הייתה קרה יותר מטמפרטורת החדר כי סבתא האמינה שילדים שאוכלים קר נהיים חולים. זה כמובן לא הפריע לי לאכול ים שלג ולמצוץ חתיכות של קרח שהייתי מוצאת בחצר המשחקים של הגן שלי.

הנה אני בתור זיקוק

כשהייתי קטנה והיה חורף למרות שבחוץ היה מינוס 30, בבית היינו מסתובבים עם שרוול קצר אודות לשירותי ההסקה הסובייטים.

וזאת אני ליד שולחן חגיגי של 31 לדצמבר

כשהייתי קטנה והיה חורף, במסיבה החגיגית לכבוד השנה החדשה שהיו תמיד עושים לנו בגן או מאוחר יותר בבית ספר, התחפשתי פעם אחת לזיקוק והיה לי קובע שאמא שלי עשתה מקרטון, ופעם אחת לפינגווין והייתי הילדה הכי שמנה בכל בית ספר שלבשה גרביונים לבנים.

היום אני כבר לא קטנה, בבלרוס אין כמעט שלג בחורף ובגני הילדים אין יותר בנות שמחופשות לזיקוק.


תגובה 1: