לכל אחד מאיתנו סיפור חיים מרתק שאינו דומה לשום סיפור אחר. שלי מתחיל בעולם הקומוניסטי, ממשיך בעליה לארץ הקודש ומשתלב בתוך מסע ארוך של חיפוש עצמי במהלכו חייתי חיים משונים עם אנשים שונים עד שהפכתי להיות תל אביבית נמרצת, נטשתי את הכול ונסעתי להודו. היום אני רוצה לספר את הסיפור שלי כי על כתפיי חוויות מעולמות שלא קיימים עוד, במגירה הסודית שלי יש אין ספור מסכות ולפעמים נדמה לי שאני כבר אחרי הכול ומה שלפניי עדיין לא ידוע.


יום שישי, 17 בפברואר 2012

מה היינו שותים (ומה לא)


הרבה זמן ישבתי בשקט וחיכיתי שהמוזה תתפוש אותי בביצים ויתחשק לי לקשט את הבלוג "הכול עודות לנה" בפוסט איכותי חדש. כנראה זה הסופה שבחוץ שמשרה עליי חשק לכתוב, או אולי זה העוף שכבר 3 שעות נמצא בתנור והנינוחות פה בבית פשוט בלתי אפשריים.

 ANYWAY הצצתי בפנקס שמוקדש ל"ראיונות לבלוג" וגיליתי שטרם יצא לי לכתוב על מה היינו שותים בשנות ה-80 הקומוניסטיות ומכיוון שכך, פוסט זה יוקדש לכל מה שהוא לא מים, כי מים בבית של סבתא שלי נועדו לשטיפת כלים, כביסה ומקלחת אך בשום פנים ואופן לא לשתיה.

אז מה אם כן היינו שותים?

כן ככה נראו מוכרות וככה מכרו את החלב

אני הייתי שותה בעיקר חלב. חלב עם דובשניות בלילה אחרי יום שלם של מחבואים בשכונה שהתפרסה מסביב לבית, חלב עם לביבות בבוקר לארוחת בוקר, חלב עם לחם לבן טרי סתם כשמשעמם, חלב עם מלבנית גבינה עם צימוקים לארוחת 4, חלב עם תפוחי אדמה מטוגנים לארוחת ערב ורק בדרך נס לא שתיתי חלב גם אחרי מרק של ארוחת צהריים ועל כך יש להודות לסבתא שלי. במשפחה היו צוחקים עליי ואומרים שהורים שלי היו צריכים לקנות פרה ביום שבו נולדתי.

היה גם חלב כזה ואני שואלת את עצמי מי חשב על הפטנט המהפכני הזה

שתינו KOMPOT או ליפתן בשפת הפולנים, הייתה לנו גם גרסה מגעילה של אותו ליפתן פירות. הגרסה הזאת הוגשה בעיקר בגן הילדים, קראו לה KISEL ומדובר על נוזל סמיך צמיגי עם גושים של איזו אבקת הסמכה שהיה דוחה במיוחד במרקמו, בטעמו ובצבע שלו גם.
ככה שמרו את הליפתן בבית

וזה ה-KISEL המגעיל

שתינו BORJOMI – משקה מוגז בצבע ירוק גרעיני שניתן היה למצוא בחנויות רק לפעמים והגיע בבקבוק זכוכית מגרוזיה הרחוקה (או כך לפחות גרס סבא שלי). בקיץ היו מעמידים ליד הסופרמרקט עם המדפים הריקים חבית עץ ענקית שליד  הברז שלה תמיד ישבה מוכרת עם ידיים שמנות ותור של קונים עם בקבוקי זכוכית ריקים היה משתרך ליד כדי למלא בהם את KVAS - משקה שעורה נטול אלכוהול שבצבעו ומבחינת כמות הגזית היה דומה לבירה.

הנה תראו  בעצמכם, שלא תגידו שאני משקרת


בכל מכולת היו מכונות למים מוגזים בטעם מתוק ב-3 קופייקות (3 אגורות חלקי 100) והיו בהן גם מים מוגזים ללא שום טעם שעלו 1 קופייקה לכוס (1 אגורות חלקי 100) לשני הסוגים קראו פשוט GAZIROVKA. הייתה במכונה כוס זכוכית לשימוש רב פעמי ורק בזכות מתקן שטיפה הייתה נשמרת ההיגיינה. חוץ מזה, בכל סופר הייתה מחלקת מיצים עם מוכרת זועפת שמכרה גם גלידות. היה שם תמיד מיץ מעץ BEROZA, מיץ עגבניות ועוד כמה מיצים נוספים שאני לא זוכרת את שמם כי מעולם לא הורשתי לטעום מהם. היה אפשר לבוא ולקנות במחלקה כוס של מיץ ולשתות אותו במקום או לבקש למלות בקבוק זכוכית כדי לקחת הביתה.

אוף עד שמצאתי את התמונה הזאת - מחלקת מיצים בסופר סובייטי (קצת לפני שנולדתי אבל בדיוק כמו שאני זוכרת)

מכונות למים מוגזים - נוסטלגיה סובייטית אמיתית!


וודקה ויין בבית של סבא וסבתא שלי נועדו לסחר חליפין כי סבא שלי היה מקבל אותם בגלל שהוא היה חייל מצטיין במלחמת העולם השנייה (או משהו כזה) ואז הוא היה מחליף אותם למשהו אחר בעל ערך גבוהה יותר עם אלה שאלכוהול היה יותר חשוב להם מבשר, ריבה ודברים טעימים והכרחיים אחרים.

בליל סלבסטר שתינו שמפניה, וכשאח של סבא בומה (אבא של אבא ששמו המלאה היה אברהם) היה מגיע מדרום רוסיה שם הוא התגורר מסיבה לא ברורה, הוא היה מביא לנו יין מתוק ובננות מיובשות, אבל כיוון שהייתי מתרכזת תמיד בבננות, לא אוכל לספר לכם באמת האם מישהו היה נוגע ביין המתוק.

תגובה 1:

  1. הייתי מספר הרבה יותר.כנראה היית קטנה שבאת ארצה.היה הרבה יותר דברים טובים וחיים הרבה יותר סימפטיים וטובי לב מאשר היום בארץ למשל.הגעתי בגיל בוגר לארץ ויש לי עם מה להשוות.לימודים היו חינם.דירה חינם.לא זוכר שהייתי אי פעם רעב או צמה.ומוכן להחליף כל המשקאות של היום על ליפתן שמור לחורף של ברית המועצות כי הוא הרבה יותר טעים ומועיל.חבל שהבלוג גמור ואין תגובות.כנראה לא בחרת את האוכלוסייה המתאימה לכך.בכלל להזכיר ברית המועצות בארץ זה לשמוע תגובות רעות כנגד.לא אוהבים אותנו כאן.וחבל.שכחו.שכחו כי אם לא ברית המועצות לא הייתה קיימת ארץ ישראל.עם לא סטאלין אישית.שכחו לאן הלכו 20 מיליאון רוסים במלחמה מול הנצים.מלמדים בבתי הספר שאמריקה ניצחה את היטלר.מצחיקים לי את הנעליים עם החרטאות האלו.יהודים כזה עם -כפוי טובה.שוכח מהר את הטוב אבל טוב זוכר מה לא טוב עשו להם.בערך ככה.וחוץ ממיים מוגזים בורג'אומי היו מוכרים בבתי מרקחת מיים מוגזים מלוחים יסנטוקי.ב3 מספרים שונים מעין שונה.גם היה טעים

    השבמחק